לפני כמה חודשים פנתה אליי לליווי עסקי חברת שירות ותיקונים בפריסה ארצית. המנכ”ל נראה מותש. “אני מרגיש לבד בניהול,” הוא אמר. “העובדים עושים את המינימום, לא אכפת להם מכלום, אני היחיד שבאמת רואה את התמונה.” שאלתי אותו שאלה אחת: “מה העובדים יודעים על התמונה?” הוא שתק. ואז אמר: “האמת? כמעט כלום”.
וזו הייתה נקודת המפנה.

כשהעובדים לא יודעים – הם לא שותפים.

וזה לא כי הם לא רוצים.
זה כי המערכת לא נתנה להם הזדמנות אמיתית להיות חלק:

🔹 הם לא יודעים כמה עולה טעות.
🔹 הם לא רואים את המרחק מהיעד.
🔹 הם לא מבינים את ההשלכות של פעולה אחת על שרשרת שלמה.

לשתף את העובדים זה הרבה מעבר להעברת מידע — זה להאמין בהם, לראות בהם שותפים, ולסמוך עליהם באמת.

מה זה אומר בפועל? זה לא אומר לשתף את העובדים בגובה הרווח הנקי שלך. זה אומר לתת להם הקשר שיאפשר להם להרגיש אחריות.

אז איך עושים את זה?

לשתף ביעדים: כמה לקוחות חדשים רוצים לגייס? מה אחוז שביעות רצון נדרש?

להסביר על עלויות: כמה עולה תקלת שירות? מה המשמעות של איחור בפרויקט?

לספר על השפעה: מה ההשלכות של שימור לקוח? מה ההפסד מנטישה?

לבנות מדדים פשוטים לצוות: לא רק “תעבדו טוב” – אלא “זמן תגובה מתחת ל-4 שעות”, “מכירה חוזרת ל־20% מהלקוחות”.

בסופו של דבר, מדובר בצעדים פשוטים, בוני אמון, שיהפכו את אנשי הצוות והעובדים למעורבים יותר, שייכים יותר ומחוייבים לעסק!