פגשתי אותה לראשונה בחתונה של ביתה. זה היה שנה לאחר סיום תהליך הליווי לעסק המשפחתי בו עובדים 2 ילדיה והגרוש שלה. בנה הכיר בינינו ולא היה צריך לפרט יותר מידי. נעים מאוד, היא אמרה. אני דורשת שתחזרי ללוות אותם!
המשפט הזה נזרק לאוויר בעיתוי קצת מוזר – אמצע הלילה, כולם מבושמים מהתרגשות ושמחה, מוזיקה מחרישת אוזניים. אבל כל זה לא היה משנה. עבורה, זו הייתה ההזדמנות לה חיכתה.
במהלך תהליך ליווי, אנחנו נוטים להתרכז בנפשות הפועלות בעסק עצמו. הם אלו שהזמינו אותנו מתוך כאב כזה או אחר, אותם אנחנו רותמים לתהליך ולהם אנחנו פותרים את ההתנגדויות.
כשחשבתי על שיטת החיבורים, ניתחתי את העסקים המשפחתיים אותם ליוויתי וחשבתי על המשותף להם. הבנתי שכל אחד מהאנשים המרכיבים את הדינמיקה הזו, מגיע עם רקע מסוים. מעבר לרקע של החברה המשפחתית, ישנו עולם מקביל שמורכב מבעלי עניין שונים, שאף על פי שאינם עובדים בתוך העסק, הם חלק ממנו. מדובר בבת הזוג, באם, בילדים, באחים ואפילו בחברים. אלו האנשים ששומעים את הצד שלנו ונושפים באוזנינו עצות. הם כמובן ירצו בטובתנו, אך לא תמיד הם מבינים את כל הקונטקסט.
בשיטת חיבורים, אני מתייחסת לשלושת המעגלים – העסקי, המשפחתי והאישי. בעלי העניין יכולים להיות נדבך בכל אחד מהשלושה הללו. בכל אחד מהם יש אינטרס מסוים שעומד מאחור ומחכה להזדמנות המתאימה.
הטעות הנפוצה היא לנסות לנתק את בעלי העניין ממה שקורה בעסק. לא אחת שמעתי את אחד מבעלי העניין מצהיר שהוא מעוניין להתנתק – “אני לא חלק מזה, ואני לא רוצה לשמוע!”. זו אמירה שיכולה לייצר תסכולים רבים. בסוף, אנחנו רוצים שהסובבים אותנו יגלו אמפתיה למצבנו ויקשיבו לנו.
בשיטת החיבורים, אני מבינה מיהם בעלי העניין ומה מידת השפעתם על הנפשות הפועלות. בשלב השני, אני רותמת גם אותם לתהליך – בין אם בפגישה ובין אם בהעברת מסרים. אני מתייחסת לנוכחות של אותם אנשים בחייהם של בני המשפחה בעסק ולוקחת אותם בחשבון.
אני יודעת שבסופו של יום, כל אחד מגיע לביתו עם מטענים שצבר, פורק ומצפה לאמפתיה. “את חייבת לחזור לתוכנית הליווי” זו מבחינתי קריאה לעזרה. לשיתוף בנטל האתגרים שמזמנים לנו העסקים המשפחתיים.