כשהייתי בת 7 בערך. נורא רציתי לעשות שפגט. הייתי אמנם ארוכת ממדים (בדגש על גפיים), אבל עם שרירים קצרים. ואיפה לומדים שפגט? כמובן. בחוג בלט. אז ביקשתי מאמא שלי לרשום אותי וכך עשתה. ואני זוכרת שהייתי בשיעור אחד ונורא התאכזבתי שלא לימדו אותנו לעשות שפגט.
אבל לא ויתרתי, ועשיתי מה שמצופה מילדה שרואה רק את התוצאה ומדמיינת את התמונה הסופית לנגד עיניה וביקשתי שיקנו לי בגדי בלט – אבל עם כל האינסטרומנטים, כולל נעליים שאיתן בטוח אדע לעשות שפגט. וככה באתי עם כל הטוב הורוד הזה לשיעור השני. ונחשו מה? לא לימדו אותנו לעשות שפגט. גם לא בשיעור השלישי והרביעי. איפשהו בשיעור החמישי, שוב עשיתי כמצופה מילדה שלא רואה את הדרך ופשוט זנחתי את העניין לטובת מחניים.
היום, אחרי שלמדתי דבר אחד או 2 על עקביות, התמדה וחשיבות הדרך, לקחתי את התובנות הללו לליווי עסקים משפחתיים. אני רואה במייסדים את ההורים, אבל גם את הילדים שבהם שחלמו חלומות. חלקם צלחו, חלקם פחות. ועכשיו, מגיח הדור הבא עם חלומות משלו מתובלים אולי בקצת כאלו של ההורים.
אנחנו רוצים טוב יותר עבור הילדים שלנו. ללמד אותם את ניסיון החיים שלנו ולקוות שלא יחזרו עליהם כדי שנוכל לקצר להם את הדרך ולמנוע אכזבות. יכול להיות שבחלק מהמקרים נצליח, וגם אם לא זה בסדר. בסוף, אנחנו מקבעים שורשים חזקים ויציבים מהם יוכלו לצמוח ענפים לאיזה כיוון שיהיה להם נכון.
מתי לקחת יועץ עסקי?
מתי הזמן הכי נכון לקחת יועץ עסקי? מתוך משבר? צומת? זיהוי הזדמנות? על ההבדל בתהליך והעיתוי הנכון ביותר עבורכם.
02/07/2022
אין תגובות
